Psa'him
Daf 34b
כֵּיצַד שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. שְׁחָטוֹ לְשֵׁם חוֹלֶה לְשֵׁם זָקֵן שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹכַל כְּזַיִת. כֵּיצַד שֶׁלֹּא לִמְנוּייָו. שְׁחָטוֹ לְשֵׁם חֲבוּרָה אֲחֶרֶת. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁהַקָּטָן יֵשׁ לוֹ מִינְייָן לִפְסוֹל. הָדָא אָֽמְרָה. הָיָה נָתוּן בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וּשְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ פָּסוּל. הָדָא אָֽמְרָה. הָדָא מְסַייעָא לִדְרוֹמַיי. דִּדְרוֹמַיי אָֽמְרִין. אֵימוֹרִין שֶׁאָֽבְדוּ מְחַשֵּׁב לָהֶן כְּמִי שֶׁהֵן קַייָמִין. הָדָא אָֽמְרָה. 34b שְׁחָטוֹ שֶׁתֹּאכַל מִמֶּנּוּ חֲצִי חֲבוּרָתוֹ פָּסוּל. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. תִּיפְתָּר שֶׁהָיוּ כוּלָּן חוֹלִין. אָמַר לֵיהּ. נִיתְנֵי לְשֵׁם בְּנֵי חֲבוּרָה פְסוּלִין. אָמַר לֵיהּ. בְּשֶׁהָיוּ שָׁם כְּשֵׁירִין וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם פְּסוּלִין.
Traduction
⁠—Comment peut-on l’avoir égorgé en vue de ceux qui ne le mangent pas? Si l’on a pensé par exemple à un malade ou à un vieillard, qui ne peuvent pas même en manger la valeur d’une olive. -Comment a-t-on pu opérer sans penser à ceux qui se sont comptés dans ce but? -C’est qu’on l’a égorgé en vue d’une autre compagnie. Cela prouverait que si l’enfant fait partie du nombre (et qu’il ne mange pas au moins la quantité légale), il peut rendre le sacrifice pascal non valable (à l’instar du malade qui mange moins); de même, si l’on a eu en vue une personne se trouvant trop éloignée pour arriver à temps et en manger; en outre, cela confirme l’avis des gens du midi qui disent (175)B., Meila, 7a.: lorsque les entrailles sont perdues (ou devenues impures), on les suppose pourtant comme présentes (pour que l’aspersion du sang puisse avoir lieu et autoriser de manger la chair); enfin, si on l’a égorgé en vue seulement de la moitié de la compagnie, il ne sera pas valable. -Cette déduction n’est pas formelle, dit R. Hagaï devant R. Yossé; car on eut expliquer le cas d’inaptitude lorsqu’on avait en vue toute une compagnie de malades (mais si la moitié des gens peuvent manger, il sera valable). S’il en est ainsi, dit R. Yossé, on devrait parler d’une compagnie complète de gens inaptes (ne pouvant pas manger), pour qu’au cas contraire le sacrifice soit valable? -On n’a pas pu s’exprimer ainsi, fut-il répondu, car il y avait parmi eux des gens valides; seulement, en l’égorgeant, on n’a eu en vue que des gens inaptes (voilà ce qui motive l’invalidité).
Pnei Moshe non traduit
כיצד שלא לאוכליו וכו'. תוספת' היא בפ''ד:
הדא אמרה. מדקחשיב חולה וזקן שהן פוסלין משום שאינן ראוין לאכילת כזית וש''מ שהן הן המנויין על פסח הזה דאל''כ תיפוק ליה שהוא שלא למנויו וקמ''ל שאם נמנו עליו אותן שאינן ראויין לאכילה ושחטו אח''כ לשם חבורה אחרת נפסל הוא משום שלא למנויו ואע''פ שאותן שנמנו עליו אינן ראויין לאכילת כזית אפ''ה מנויין נקראין לענין לפסול לשם חבורה אחרת אם כן הדא אמרה שהקטן שאינו יכול לאכול כזית יש לו מנין לפסול כלומר יש לו גם כן דין דמנין לענין לפסול לשאר שאינן נמנין על פסח זה דמהו דתימא הואיל וקטן לאו בר חיובא הוא אינו נקרא בכלל המנוין ונ''מ אם נמנו על פסח זה חבורה כולה קטנים אם שחטו לשם חבורה אחרת לא הוי שלא למנויו לפי שאין מנויי הקטנים כלום קמשמע לן דיש לו מניין לענין לפסול אחרים שהרי שוה הוא לענין חולה וזקן לענין זה:
הדא אמרה היה נתון בדרך רחוקה. ושחט אחד פסח לשמו פסול שאין יכול לבוא ולאכול:
הדא אמרה. מדקחשיב התנא לטמאים לבבא בפני עצמו ותיפוק ליה דהוי שלא לאוכליו שהרי אינן יכולין לאכול אלא לאו בטומאת גברי מיירי ואי בטומאת בשר פשיטא דעיקר מצות פסח לאכילה הוא אלא ע''כ בטומאת אימורין הוא והא אכתי תיפוק ליה דבלאו הכי ואפי' לא שחטו על שם כך ושאפילו יטמאו האימורים אחר השחיטה תהני ליה לאכילת בשר שהרי אם נטמאו האימורין אינו יכול לזרוק את הדם ואכתי אין הבשר ראוי לאכילה אלא לאו ש''מ דהדא מסייעא לדרומי. לזקני דרום שהן אומרים אימורין שאבדו או נטמאו קודם זריקת הדם הרי הן כמו שהן קיימין וזורק את הדם להתיר הבשר לאכילה:
הדא אמרה שחטו שתאכל ממנו לחצי חבורתו פסול. דקס''ד כשיש בחבורה זו חולה או זקן קמיירי ואף על פי שיש בחבורה הראויין לאכול אפ''ה לא הוי כלאוכליו ושלא לאוכליו ומכיון ששחטו לשם אלו שאינן ראוין לאכילה פסול:
תיפתר שהיו כולן. הבני חבורה כולן חולין אבל אם שחטו לשם חצי חבורה הראויין לאכול בלבד אפשר שהוא כשר:
א''ל. ר' יוסה א''כ נתני לשם בני חבורה פסולין שהרי כולן אינן ראוין לאכילה הן:
א''ל. לא מצי למיתני לשם בני חבורה פסולין דמיירי בשהיו שם ג''כ כשירין הראויין לאכילה והוא לשם הפסולין כולן שיש בחבורה ואפ''ה לא תפשוט אם שחטו לשם חצי חבורה והיינו אפי' לשם חצי הכשירין שיפסול דשאני הכא ששחט לשם הפסולין:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָה בְּשֶׁשְּׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. אֲבְל אִם שְׁחָטוֹ מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פָּסוּל.
Traduction
R. Eliézer dit: la Mishna parle du cas d’un égorgement accompli pour ceux-là seuls qui mangeront l’agneau; puis, des personnes inattendues s’y sont jointes; mais il serait sans valeur si, dès l’instant de l’égorgement, on a englobé dans sa pensée ceux qui en mangent et ceux qui n’en mangent pas.
Pnei Moshe non traduit
מתניתא. דמכשר באוכליו ושלא לאוכליו בששחטו מתחל' לאוכליו גרידא ואח''כ נתכפר בו גם שלא לאוכליו אבל אם שחטו משעה ראשונה שיהא נתכפרין בו אוכליו ושלא לאוכליו פסול:
רִבִּי שִׂמְלַאי אֲתַא גַבֵּי רִבִּי יוֹנָתָן. אֲמַר לֵיהּ. אַלְפִּין אֲגָדָה. אֲמַר לֵיהּ. מְסוֹרֶת בְּיָדִי מֵאֲבוֹתַיי שֶׁלֹּא לְלַמֵּד אֲגָדָה לֹא לְבַבְלִי וְלֹא לִדְרוֹמִי. שֶׁהֵן גַּסֵּי רוּחַ וּמְעוּטֵי תוֹרָה. וְאַתְּ נְהַרְדָּעַאי וְדָר בְּדָרוֹם. אֲמַר לֵיהּ. אֱמוֹר לִי הָדָא מִילְּתַא. מַה בֵין לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. מַה בֵין לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. אָמַר לֵיהּ. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פְּסוּלוֹ מִגּוּפוֹ. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פְּסוּלוֹ מֵאֲחֵרִים. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל לָבוּר פְּסוּלוֹ מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁירוֹ. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אַתְּ יָכוֹל לָבוּר פְּסוּלוֹ מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁירוֹ. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נוֹהֵג בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַפֶּסַח.
Traduction
R. Samlaï vint auprès de R. Yonathan, le priant de lui enseigner l’Agada (ou exégèse biblique). -C’est une tradition paternelle chez nous, dit le rabbi palestinien, de n’enseigner l’Agada, ni à un babylonien ni à un méridional, car ce sont des gens orgueilleux, s’adonnant peu à l’étude de la loi (176)Derenbourg, Essai, etc., p. 351.; or tu es de Néhardéa (en Babylonie) et tu demeures dans le Sud. -Explique-moi une seule règle, lui répliqua R. Samlaï, dis-moi à quoi tient la distinction en ce que d’une part, l’égorgement d’un animal fait en vue du sacrifice est valable, mais celui qui est accompli en dehors de ce projet, ne l’est pas, tandis que d’autre part, l’égorgement accompli aussi bien pour ceux qui mangeront de ce sacrifice que pour d’autres, sera également valable? -Cela tient à plusieurs causes, répondit le rabbi: au 1er cas, il y a l’invalidité du sacrifice même (dont la destination 1re a été défectueuse), et au deuxième cas, il n’y a qu’une inaptitude dans la pensée d’autrui; au 1er cas on ne peut pas séparer la partie valable de ce qui ne l’est pas, et au 2e cas cette séparation est possible; enfin, le 1er cas s’applique à toutes sortes de sacrifices, mais le 2e n’est applicable qu’à l’agneau pascal.
Pnei Moshe non traduit
אלפן אגדה. למדני דברי אגדה לדרוש ולהבין פסוקי ד''ה שאינן מתפרשין אלא ע''י דברי אגדה:
שהן גסי רוח ומעוטי תורה. ומטין הדברי' כרצונם ואינן מכוונין אל האמת:
אמור לי הדא מילתא וכו'. ותדע שאני בעל תורה:
פסולו מאחרים. מדבר שהוא חוץ לגופו של הפסח:
אין אתה יכול לבור פסולו מתוך הכשירו. שאי אפשר לך לומר זה החלק של הפסח הוא שלא לשמו וזה הוא לשמו לפיכך כולו פסול הוא אבל לאוכליו ושלא לאוכליו אתה יכול לברר וליטול חלק זה הוא לאלו הראוין לאכילה וזה הוא מאלו שאינן ראויין וכל חלק וחלק נראה בפ''ע הוא:
ואוכליו ושלא לאוכליו אינו נוהג אלא בפסח. דביה כתיב לפי אכלו תכוסו שתהא השחיטה לשם אוכליו ואין זה בשאר הקדשים:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִן הָדָא דְרִבִּי לָֽעְזָר אַתְּ שְׁמַע תַּרְתֵּיי. דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָה בְּשֶׁשְּׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. אֲבְל אִם שָׁחַט מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פָּסוּל. הֲרֵי פְסוּלוֹ מַחְמַת אֲחֵרִים וְאַתְּ יָכוֹל לָבוּר פְּסוּלוֹ מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁירוֹ. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. אֶלָּא כֵינִי. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נוֹהֵג בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי אַבִּין. אִית לָךְ חוֹרִי. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נוֹהֵג בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִשְׁחִיטָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מן הדא דרבי אלעזר. דלעיל דקאמר מתניתא בששחטו מתחלה לאוכליו גרידא ואח''כ נתערבו ונתכפרו גם כן שלא לאוכליו הוא דכשר אבל אם בשעה ראשונה שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו פסול א''כ את שמע מינה תרתי דאיכא הכא למעילות שהרי פסולו מחמת אחרים הוא וכן את יכול לברר הפסול מתוך ההכשר אף אם שחטו משעה ראשונה שיתכפרו בו אוכליו ושלא לאוכליו ואפ''ה את אומר הכין בתמיה דבכהאי גוונא פסול הוא ואמאי:
אלא כיני וכו'. כלומר אלא אי אתה יכול לחלק ביניהן כ''א בענין זה דלשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים וחמיר איסורי ולאוכליו וכו':
אית לך חורי. עוד יש לך דבר אחר מה שהיא ביניהן שלשמו ושלא לשמו נוהג בכל הארבע עבודות כדתנן במתניתין דלעיל:
ולאוכליו אינו נוהג אלא בשחיטה. ואין מחשבת שלא לאוכליו פוסלת בשאר העבודות:
Psa'him
Daf 35a
35a לְאוֹכְלָיו כְּזֵיתִין וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כְּזֵיתִין כָּשֵׁר. לְאוֹכְלָיו כְּזֵיתִין וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כַּחֲצִי זֵיתִין כָּל שֶׁכֵּן כָּשֵׁר. לְאוֹכְלָיו כַּחֲצִי זֵיתִין וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כַּחֲצִי זֵיתִים מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם כְּשֶׁהָֽיְתָה הַמַּחֲשָׁבָה לַכּוֹשֶׁר תְּהֵא הַמַּחֲשָׁבָה לִפְסוּל. אִם אֵינָהּ הַמַּחֲשָׁבָה לִפְסוּל תְּהֵא הַמַּחֲשָׁבָה לַכּוֹשֶׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה לַכּוֹשֶׁר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. לוֹכַל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת כָּשֵׁר. שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָֽרְפִין׃ שְׁחָטוֹ שֶׁנִּתְכַּפֵּר בּוֹ חֲצִי חֲבוּרָתוֹ. רִבִּי יוֹנָה פוֹסֵל. נַעֲשֶׂה כְמַתְפִּיס כַּפָּרַת אֵילּוּ לָאֵילּוּ. מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתכַּפֵּר לָאֵילּוּ לֹא נִתכַּפֵּר לָאֵילּוּ. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. כָּשֵׁר. בַּמַּחֲזוֹרָה תִינְייָנָא חֲזַר בֵּיהּ רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִינְחָס. לֹא כֵן אִילְפָן רִבִּי. כָּשֵׁר. אֲמַר לֵיהּ. הָא קְבִיעָה גַבָּךְ כְּמַסְמֵרָא.
Traduction
R. Yossé dit: de l’assertion émise plus haut par R. Eliézer, on peut tirer 2 déductions: il dit que la Mishna parle du cas d’égorgement accompli pour ceux-là seuls qui mangeront le sacrifice; et puis le pardon (qui en résulte) sera aussi bien applicable à ceux qui en mangeront qu’à d’autres; mais si on l’a égorgé en portant sa pensée dès le principe sur les uns et les autres (ceux qui en mangeront et ceux qui n’en mangeront pas), le sacrifice ne sera pas valable. Or, l’inaptitude provient d’une cause en dehors du corps même du sacrifice pascal, et l’on peut séparer ce qu’il y a de défectueux de ce qui est valable (de ce que les uns en mangent); pourquoi donc dit-on ici que la distinction entre le valable et le non valable tient à la question de savoir si tous en mangeront ou non? Il y a en effet une autre différence à établir: le premier mode de différence est applicable à toutes les saintetés, tandis que le second mode est seulement applicable à l’agneau pascal. Il y a encore un autre, dit R. Abin: le 1er mode est applicable à toutes les opérations du culte; le 2e a seulement lieu en cas d’égorgement. Si l’on a pensé devoir attribuer la valeur d’une olive à chacun de ceux qui mangeront de l’agneau pascal et une quantité nulle à ceux qui ne mangent pas, le sacrifice est valable; et à plus forte raison il l’est si, en comptant pour l’équivalent d’une olive ceux qui mangent, on estime la part de ceux qui ne mangent pas pour une demi-olive à chacune. Mais quelle est la règle si ceux qui en mangent ne prennent chacun qu’une demi-olive, et les autres n’en mangeront même pas autant? -A quoi bon une telle question est-elle posée? (et la validité n’a-t-elle pas lieu en tous cas)? S’il est admis que la pensée (ayant en vue la forme légale rend la sacrifice valable, elle pourra aussi l’invalider (en se reportant à ceux qui ne mangent pas); si, au contraire, elle ne suffit pas pour le valider, elle ne pourra pas non plus l’invalider (c’est alors un simple égorgement, dont l’effet est valable)? -R. Yossé répond: une Mishna prouve qu’il s’agit d’une pensée rendant le sacrifice valable, puisqu’il est dit ailleurs (177)(Zevahim 2, 5). (au sujet de la pensée illégale de manger la valeur d’une olive du sacrifice au dehors, ou le lendemain): si l’on a pensé vouloir manger (au dehors, ou le lendemain, l’équivalent d’une demi-olive) et en encenser autant, le sacrifice ne perd rien de sa valeur,parce que ces 2 demi-défauts de consommation et d’encens illégal ne seront pas joints pour constituer l’interdit. Si l’on a égorgé l’agneau pascal en vue seulement de la moitié de la compagnie de gens associée à cet effet, selon R. Yona, il ne sera pas valable, parce que l’on semble avoir voulu suspendre pour la moitié l’accomplissement de leur devoir; et comme les uns ne l’ont pas rempli, les autres ne seront pas admis à en profiter; selon R. Yossa, le sacrifice conserve sa valeur pour la première moitié. Dans un second exposé du même sujet, R. Yossé renonça à son opinion (et admit celle de R. Yona). -Mais, lui dit R. Pinhas, ne nous as-tu pas enseigné qu’un tel sacrifice est valable? -Je vois, lui répondit R. Yossé, que ma première version est fixée dans ta tête comme un clou au mur (mais j’ai changé d’avis).
Pnei Moshe non traduit
לאוכליו כזיתים וכו'. מילתה באנפי נפשה היא וכלומר אם האוכלין יכולין לאכול כזית ואלו אינן יכולין לאכול מכזית כלום זה ודאי כשר דהיינו מתני' ומכ''ש אם האוכלין יכולין לאכול כזית ואלו אינן יכולין כ''א כחצי זית דפשיטא דכשר:
לאוכליו כחצי זיתים ושלא לאוכליו כחצי זיתים. כלומר כי קא מיבעיא לן אם האוכלין אינן יכולין לאכול אלא כחצי זית ואלו אינן יכולין אפי' בכחצי זית מהו אם כה''ג הוי כמו לאוכליו ושלא לאוכליו או לא מכיון דלאוכליו אינן בכזית שלם ואליבא דר''א דלעיל דפוסל בששחטו בשעה הראשונה לאוכליו ושלא לאוכליו הוא דקא מיבעי' ליה:
מה אנן קיימין. ומתמה הש''ס ומאי האי דקא מיבעיא לך:
אם בשהיתה המחשבה לכושר. כלומר אם פשיטא לך שהמחשבה של לאוכליו בחצי זית היתה מחשבה להכשר דמחשבה חשיבה א''כ תהא אותה מחשבה של שלא לאוכליו כחצי זית נמי מחשבה לפסול הואיל בשעה ראשונה שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו ואם אינה חשובה מחשבה לפסול הואיל והיא בפחות מכזית א''כ אותה מחשבה שהיא לאוכליו ולהכשיר נמי לא חשיבא מידי וליהוי כאלו לא חשיב עליה כלום וממילא כשר הוא:
מתניתא אמרה שהמחשבה לכושר. מהאי מתניתין דלקמיה שמעינן שהמחשבה שהיא לשם פחות מכזית היא להכשר ולא חשיבה מחשבה לפסול:
דתנינן תמן. בפ''ב דזבחים גבי לאכול כזית למחר וכזית בחוץ וכו' אם חישב לאכול כחצי זית למחר או בחוץ ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין אלמא דמחשבת חצי זית אינה מצטרפת אפי' היכא דתרווייהו לפסול נינהו ומכ''ש כאן בלאוכליו ושלא לאוכליו דלא הויא מחשבה כלל:
שחטו. לפסח ע''מ שתתכפר בו חצי חבורתו שנמנו עליו ולא יתכפרו בו חצייה האחרת:
ר' יונה פוסל. ואף אותה חצי חבורה לא נתכפרו ולא יצאו ידי חובתן בו מפני שנעשה כמתפיס כפרת אלו של חצי האחרת לאלו שנתכוין שיתכפרו בו לבדן ומאחר דלא מהני האי פסח לאלו ולא נתכפרו בו לא נתכפר ג''כ לאלו:
ר' יוסה אמר כשר. שאין אלו תלויי' באלו ולאותה חצי חבורה שנתכוון שיתכפרו בו מתכפרין:
במחזורה תיניינא. במהדורא בתרא דר' יוסי חזר בו והודה לדברי רבי יונה:
לא כן אלפן רבי. מעיקרא דכשר:
וא''ל הא קביעה גבך כמסמרא. האי קמייתא בתמיה. אי נמי האי בתרייתא תהא קביעה גבך כמסמרא ולא תזוז ממנה:
שְׁחָטוֹ קוֹדֶם לַחֲצוֹת פָּסוּל. [לְאַחַר חַצּוֹת] מִיַּד כָּשֵׁר. קוֹדֶם לַתָּמִיד כָּשֵׁר. וְתַנֵּי כֵן. יָכוֹל אִם קָדַם פֶּסַח לְתָמִיד לֹא יְאוּחַר הַתָּמִיד. תַּלְמוּד לוֹמַר תַּעֲשֶׂה. רִיבָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה. פֶּסַח עַצְמוֹ כָשֵׁר. אִין תֵּימַר. פָּסוּל. כְּמִי שֶׁלֹּא קְדָמוֹ.
Traduction
Si l’on a égorgé l’agneau pascal avant midi, il n’est pas valable; mais, à partir du midi, il est immédiatement valable, fût-ce même avant le 2e sacrifice quotidien (du soir), et l’on a, en effet, enseigné ainsi (que ce dernier est encore valable après l’agneau pascal); il ne faut pas croire qu’au cas où le sacrifice pascal a précédé le quotidien, ce dernier ne doive plus être offert, puisqu’il est dit (Nb 28, 4): tu le présenteras, terme explétif ajouté en vue du présent cas. R. Abin dit: nous savons par cet enseignement que le sacrifice pascal présenté avant le quotidien est valable; car, s’il ne l’était pas, c’est comme s’il n’avait pas eu lieu, et l’on n’aurait pas eu besoin de parler de sa place respective du sacrifice quotidien.
Pnei Moshe non traduit
שחטו קודם לפסח פסול. אמתני' קאי דקתני שחטו קודם לחצות פסול ומפרש דלאו מטעמא לפי שקודם חצות קודם לתמיד הוא אלא אפי' שחטו לתמיד קודם לפסח אם הוא קודם לחצות פסול לאחר חצות מיד כשר קודם לתמיד כשר. כלומר הא דקתני במתני' קודם לתמיד כשר ואף על גב דממילא שמעי' להא דלא פסול ברישא אלא בשחטו קודם לחצות הא לאחר חצות מיד כשר וא''כ קודם לתמיד הוא אלא הא קמ''ל דהפסח וגם התמיד כשרין הן שאינו מעכב לא אצל הפסח ולא אצל התמיד:
ותני. בהדיא כן שאף התמיד שלאחריו כשר:
לא יאוחר התמיד. שוב לא יקריב התמיד אחריו שלא כמצותו הוא. ת''ל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים:
תעשה. ריבה ואפי' לאחר הפסח:
מתניתא אמרה פסח עצמו כשר וכו'. כלומר ממתני' גופה שמעי' בהדיא דאף התמיד שמקריב אחריו כשר הוא דהא קתני פסח עצמו כשר אפי' הקדימו לתמיד וא''ת פסול הוא התמיד שלאחריו א''כ כמו שלא קדמו פסח להתמיד הוא שהרי אין כאן תמיד ומאי קמ''ל פשיטא שהפסח כשר הוא אלא ודאי דאף התמיד שלאחריו כשר:
תַּמָּן אַתְּ אָמַר. דַּם תָּמִיד וְאֵיבָרָיו קוֹדְמִין לַפֶּסַח. וּפֶסַח לַקְּטוֹרֶת. וְהַקְּטוֹרֶת לְהַטָּבַת הַנֵּרוֹת. וָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵן. אָמַר רִבִּי לָא. כָּאן בְּחַי וְכָאן בְּשָׁחוּט.
Traduction
On a dit plus haut (5,1): ''L’offre du sang du sacrifice quotidien et la combustion de ses graisses doit précéder la présentation du sacrifice pascal, comme le sacrifice pascal précédera l’encens et celui-ci la préparation des lumières; tandis qu’ici il est seulement question du sang du sacrifice quotidien, non des graisses? -Il n’y a pas de contradiction, répond R. Ila; plus haut il s’agit du cas où le sacrifice pascal est encore en vie (le quotidien devra alors précéder); et ici, il s’agit de l’agneau pascal déjà égorgé (pour lequel on aura soin de remuer le sang jusqu’après rejet du sang quotidien).
Pnei Moshe non traduit
תמן את אמר. לעיל בהלכה א':
דם תמיד וכו' והכא את אמר הכין. בתמיה ואדקתני במתני' אם נזרק קודם לתמיד כשר הוא דקשיא לי' הא לעולם דם התמיד קודם לפסח הוא ונהי שבכבר שחטו לפסח קודם איירינן מיהו זריקת דמו אמאי מכשיר אפי' בדיעבד אם קדם לתמיד הא האי כללא דלעיל בדוקא הוא לכולהו תנאי דהתם והשתא אם יש עוד מדם הפסח יביא דם אחר ויזרקנו אחר דם התמיד ואמאי קתני סתמא ואם נזרק כשר:
אמר ר' אילא. ל''ק כאן בחי כאן בשחוט. כלומר האי כללא דתנינן לעיל לא איתמר אלא בחי שיקדי' לשחוט התמיד ויזרוק דמו קודם לפסח והכא דבכבר שחוט הוא הפסח מקודם איירי לא איתמר האי כללא לדוקא אלא מצוה לכתחלה שיהא אחר ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד ואם נזרק מקודם כשר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source